"משל האיש המשוגע" הוא משל פילוסופי מאת פרידריך ניטשה. אני מביאה אותו כתוספת למאמר הקונסוננט והדיסוננט: כשהשטן אינו קיים שבו הסברתי את ההקשר הרחב שבו המשל נכתב, תוך התבוננות בהתפתחות ההיסטורית של הנפש המערבית.
"אלוהים מת" מאת פרידריך ניטשה - מתוך "המדע העליז", קטע 125:
האם לא שמעתם על האיש המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק ושאל ללא הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!"?
מאחר שבאותה השעה נאספו שם דווקא רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחד מהם, או שמא תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אוניה? היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה.
האיש המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו. "היכן נעלם אלוהים", קרא, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשויות כולן? איך אנו צונחים מטה מטה? ואחורה והצידה ולפנים ולכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נעשה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו - מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אלו טקסי כפרה, אלו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להיות ראויים לו? עדיין לא נעשה מעשה גדול מזה - וכל מי שיוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה!"
כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא. עדיין לא הגיע זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד - בני האדם עוד לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, ומעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים - ואף על פי כן - הלא עשוהו!"
ועוד מספרים, שבאותו היום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב:
"הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?"
"אלוהים מת" מאת פרידריך ניטשה - מתוך "המדע העליז", קטע 125:
האם לא שמעתם על האיש המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק ושאל ללא הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!"?
מאחר שבאותה השעה נאספו שם דווקא רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחד מהם, או שמא תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אוניה? היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה.
האיש המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו. "היכן נעלם אלוהים", קרא, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשויות כולן? איך אנו צונחים מטה מטה? ואחורה והצידה ולפנים ולכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נעשה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו - מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אלו טקסי כפרה, אלו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להיות ראויים לו? עדיין לא נעשה מעשה גדול מזה - וכל מי שיוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה!"
כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא. עדיין לא הגיע זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד - בני האדם עוד לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, ומעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים - ואף על פי כן - הלא עשוהו!"
ועוד מספרים, שבאותו היום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב:
"הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה