3 בספטמבר 2010

תורת ההרמוניה

המאמר שלפניכם עוסק בתורת ההרמוניה, ומיועד לכל מי שמעוניין בתשובות לשאלות בסיסיות - הן לגבי תורת ההרמוניה והן לגבי לימודי הרמוניה. מהי הרמוניה? מהי הרמוניה במוסיקה? מהי הרמוניה פונקציונאלית? האם ישנם סוגים נוספים של הרמוניה חוץ מההרמוניה הפונקציונאלית? למה ללמוד הרמוניה? מה לומדים כשלומדים הרמוניה? איך לומדים הרמוניה? מהם המקורות המומלצים ללימוד הרמוניה? על אלה, ועוד, במאמר שלפניכם.

מאחר שהמאמר מיועד לאנשים ברמות ידע שונות, אני משתדלת להשתמש כאן בכמה שפחות מושגים תיאורטיים. יחד עם זאת, ישנם כמה מושגי יסוד שכדאי להכיר לצורך הבנת המאמר, ואותם אסביר בקצרה להלן. הסברים אלו מיועדים אך ורק להבנת המאמר הנוכחי ולפיכך הם חלקיים מאוד. אני מקווה שתבינו אותם, אך גם אם לא - כדאי שתמשיכו לקרוא את המאמר כי חלקים רבים ממנו ניתנים להבנה גם מבלי שמבינים את כל הפרטים. כמו כן, אם קראתם לפני המאמר הנוכחי את המאמר מפרי עטי תורת הקונטרפונקט, ייתכן שתבחינו בעובדה שחלק מהמושגים שמופיעים כאן כבר הופיעו שם. ובכן, שימו לב: בחלק מהמקרים ישנם הבדלים בין ההסברים של המושגים בשני המאמרים. הבדלים אלו נובעים מכך שניתן להסביר כל מושג בדרך אחרת או עם דגש שונה, בהתאם לנושא אותו אנו לומדים. לכן, גם אם מושג כלשהו כאן נראה לכם מוכר מהמאמר על קונטרפונקט - אנא קיראו את ההסבר שלו, כי בחלק מהמקרים תקבלו הסבר שונה/עם דגש שונה מאשר זה שנתתי במאמר על קונטרפונקט.

קונסוננט ודיסוננט: שני מושגים (שהם אחד, למעשה) שמהווים בסיס לכל לימודי ההרמוניה. התייחסתי כאן בבלוג למושגים אלו בהרחבה רבה בצמד מאמרים שכתבתי אודותם: קונסוננט ודיסוננט: יפה ומכוער? ו - הקונסוננט והדיסוננט: כשהשטן אינו קיים. אני ממליצה לקרוא את המאמרים הללו על מנת לקבל תמונה רחבה ומעמיקה של מושגי יסוד אלו. לצורך המאמר הנוכחי אציין רק שמדובר במתח - דיסוננט, והרפיה - קונסוננט, ובד"כ מכנים אותם בשמות קיצור: דיס' וקונס'.

מרווח: מרחק בין שני צלילים. המרווחים הם אבני היסוד של המוסיקה, ומהם נובעים כל שאר המבנים המוסיקליים. ישנו מרווח מלודי - כאשר שני הצלילים מופיעים בזה אחר זה, וישנו מרווח הרמוני - כאשר שני הצלילים מופיעים בו זמנית.

הצללות ואקורדים: הצללה היא שילוב של 3 ויותר צלילים המנוגנים בו זמנית. ישנן 4,018 אפשרויות של הצללות במסגרת 12 הצלילים שיש באוקטבה. מתוכן, ההצללות המוכרות ביותר הן ההצללות הטרציאליות - האקורדים. הצללה טרציאלית היא מבנה של שתי טרצות ויותר המופיעות זו מעל זו ("טרצה" זהו שם של אחד המרווחים), והאקורדים הם מקרה פרטי מתוך סך כל ההצללות הקיימות. סוגי האקורדים שיש הם האקורדים המשולשים (מז'ור, מינור, מוקטן ומוגדל), הספטאקורדים (אקורדים 7), הנונאקורדים (אקורדים 9), אקורדים 11 ואקורדים 13. ההרמוניה הפונקציונאלית משתמשת בעיקר באקורדים המשולשים, ומתוכם היא משתמשת בעיקר במשולש המז'ורי ובמשולש המינורי משום שהם ההצללות הקונסוננטיות היחידות שקיימות.

סולם: סדרת צלילים מלודית בעלת סדר קבוע המהווה בסיס לחיבור מוסיקלי. ישנם סולמות רבים, אולם הסולמות שההרמוניה הפונקציונאלית משתמשת בהם הם אך ורק הסולם המז'ורי והסולם המינורי. למה? ההסבר בהמשך.

כלים מלודיים וכלים הרמוניים: כלים מלודיים הם כלים שמסוגלים לנגן רק צליל אחד בו זמנית (למשל: כלי נשיפה מעץ וממתכת, קולות האדם, וכד'), וכלים הרמוניים הם כלים שיכולים לנגן יותר מצליל אחד בו זמנית (למשל: פסנתר, נבל, גיטרה, כלי קשת, וכד').

כתיבה למקהלה: את התירגול ההרמוני אנחנו מבצעים בד"כ בכתיבה לסידור של מקהלה, ז"א ל-4 קולות: קולות גברים - בס וטנור, קולות נשים - אלט וסופרן. מבין הקולות הגבריים הבס הוא הנמוך והטנור הוא הגבוה, ומבין הקולות הנשיים האלט הוא הנמוך והסופרן הוא הגבוה. מזה נובע שהבס (הקול הכי נמוך מבין הארבעה) והסופרן (הקול הכי גבוה מבין הארבעה) הם "הקולות החיצוניים", והטנור והאלט הם "הקולות הפנימיים". הקולות החיצוניים הם הקולות המשמעותיים ביותר בכתיבה ההרמונית משום שהם נמצאים בקצוות מבחינת הרגיסטר שלהם ולכן הם יותר בולטים מבחינה אקוסטית. שני קולות אלו - הבס והסופרן - זוכים לתשומת לב רבה יותר בכתיבה ההרמונית מאשר הקולות הפנימיים.

עד כאן המושגים.

לפני שנתחיל במאמר עצמו, אני רוצה להמליץ לכם על שני תרגילים שהכנתי עבורכם כתירגול לדברים שמוסברים במאמר הנוכחי:

תרגיל בהרמוניה חופשית: תרגיל תיאורטי-יצירתי שמטרתו לתרגל הרמוניה באופן חופשי ולחוות באופן בלתי אמצעי עקרונות הרמוניים בסיסיים. אין צורך להכיר את חוקי ההרמוניה על מנת לבצע את התרגיל.

תירגול שמיעה הרמונית: תרגיל שמטרתו לתת לכם כלים לעבודה עצמית בפיתוח שמיעה הרמונית. התרגיל עוסק בשירת מהלכים, הקשבה לקולות הפנימיים, זיהוי צבעים הרמוניים, זיהוי המתחים בין האקורדים, וכד'.

וכעת ניגש למאמר עצמו.

מהי הרמוניה באופן כללי?

עפ"י ויקיפדיה מקור המילה "הרמוניה" הוא מיוונית, ומשמעותה "שני הפכים קיצוניים המשלימים זה את זה". בחיפוש בגוגל של המילה "הרמוניה" ישנן דוגמאות לשימוש מגוון מאוד במושג הזה שכולן מנסות להעביר מסר של תיאום, אחדות, איזון ושלמות. כשאנחנו משתמשים במושג הזה בחיי היומיום אנחנו מתארים באמצעותו מצבים של תיאום ואיזון כפי שהם מתבטאים בכל תחומי חיינו. אנחנו מדברים על זוגיות הרמונית, אווירה הרמונית, קשר הרמוני, עבודת-צוות הרמונית, וכד'. ובעצם, כשאנחנו משתמשים במושג "הרמוניה" אנחנו תמיד מתארים קשר בין גורמים שונים. לפיכך, תורת ההרמוניה היא תורת הקשר בין גורמים שונים, קשר שיוצר איזון ושלמות.

מהי הרמוניה במוסיקה?

גם במוסיקה אנחנו משתמשים במושג הזה באופן כללי. פעמים רבות אנחנו אומרים על יצירה שהיא הרמונית או דיס-הרמונית על מנת לציין שיש בה שלמות פנימית (או שאין בה, במקרה של דיס-הרמונית). אולם המושג "הרמוניה" בשימושו הנפוץ ביותר במוסיקה מתייחס לקשר שבין הצללות/אקורדים, ולפיכך תורת ההרמוניה היא למעשה תורת הקשר בין האקורדים.

תורת ההרמוניה היא תורה מפורטת מאוד, בעלת חוקים רבים מספור, שכל מטרתה היא להבהיר כיצד ניתן ליצור קשר מתואם ומאוזן בין הצלילים המופיעים בו זמנית. שימוש נכון בחוקי ההרמוניה מביא ליצירת תנועה וזרימה מוסיקלית מתמדת, שגם היא מאוזנת ומתואמת. כל חוקי ההרמוניה מתייחסים להיבט של יחסים מאוזנים בין קונס' לדיס' כך שתיווצר השלמות והאחדות שבין הניגודים המשלימים. ניתן לומר שכל מהותם של לימודי ההרמוניה היא בשאיפה לסגל לנו כמוסיקאים את המיומנות בטכניקות שיוצרות תיאום, איזון ושלמות. רמת הפירוט שתורת ההרמוניה מגיעה אליה היא גדולה מאוד, כי מורכבותה אכן גדולה מאוד. אחרי הכל, הרמוניה היא שפה, וכמו כל שפה אחרת היא בעלת רבדים רבים שיש לתרגלם שוב ושוב עד שמגיעים לשליטה טובה בהם. התירגול של ההרמוניה הוא לא תמיד קל, ולפעמים תלמידים חווים את לימודי ההרמוניה כלימודים משעממים ויבשים, כמו מתמטיקה או דיקדוק ולא כמו מוסיקה. בהחלט ניתן להרגיש כך כשלומדים רק את ה"איך" ואת ה"מה" - את החוקים היבשים ותו לא, ולא לומדים את ה"למה". אולם כשמבינים את החוקים, ומבינים את המשמעות העמוקה המוסיקלית-נפשית שעומדת מאחורי כל אחד מהם - ניתן לחוש שאנחנו נכנסים בסודה של אמת עמוקה ורוחנית המעניקה לנו כלים לא רק מבחינה מוסיקלית וטכנית אלא גם כלים ליצירת איזון - במוסיקה שלנו ובחיים בכלל.

מהי ההרמוניה הפונקציונאלית?

לעיתים קרובות מידי מכנים בטעות את ההרמוניה הפונקציונאלית כ"הרמוניה קלאסית", וזוהי טעות שחשוב לי לתקן אותה. תורת ההרמוניה הפונקציונאלית היא לא קלאסית, והיא לא שייכת למוסיקה הקלאסית או לתקופה הקלאסית. היא תורת הרמוניה עקרונית, שבעקרונותיה משתמשים עד היום בכל הסגנונות המוסיקליים המערביים - החל מהעממיים ביותר ועד האמנותיים ביותר.

ההרמוניה במוסיקה המערבית התפתחה והתגבשה במשך מאות שנים, והגיעה לשיאה במאות ה - 17, 18, ו - 19, המאות שנקראות תקופת הבארוק, הקלאסיקה והרומנטיקה. בשנים אלו התבססה "השיטה הטונלית" שמהווה את התשתית של ההרמוניה הפונקציונאלית. השיטה הטונלית, בקצרה, מתבססת על סולמות המז'ור והמינור שהם הסולמות בעלי הפוטנציאל הטונלי החזק ביותר מבין כל הסולמות הקיימים. מהו פוטנציאל טונלי? כאשר עפ"י מבנה הסולם, ובאופן טבעי, יש צליל אחד שהוא חזק יותר מהצלילים האחרים. הצליל הזה הוא הצליל הראשון של הסולם, וכאשר בונים מעליו אקורד משולש מתקבל אקורד שנקרא "דרגה ראשונה", וכן, בשמו המשמעותי יותר, "טוניקה". המערכת הסולמית והאקורדית כולה מתפקדת בכפוף לצליל המרכזי הזה, והטוניקה מהווה מרכז טונלי שאליו נמשכים כל הצלילים וכל האקורדים של הסולם. מאחר שמדובר במערכת שלטונית מונרכית וסמכותנית, לכל אחד מצלילי הסולם והאקורדים שלו יש תפקיד ביחס לטוניקה אשר מטרתו היא תמיד תמיד תמיד לחזק ולאשר את עוצמתה ושליטתה של הטוניקה. לכן ההרמוניה מהסוג הזה נקראת "פונקציונאלית", מהמילה "פונקציה" (=תפקיד). זוהי מערכת היררכית מפורטת מאוד של רמות שונות של מתח והרפיה, דרמה, ותנועה מתמדת ששואפת קדימה אל עבר הטוניקה (=הקונס', הפיתרון). כיצד יוצרים את התנועה ואת המשיכה הזאת? כיצד מבהירים חזור והבהר את עוצמתה ושליטתה של הטוניקה? מטרתם של כל לימודי ההרמוניה היא לתת בידינו כלים כיצד לעשות זאת.

סוגי הרמוניה נוספים - חוץ מההרמוניה הפונקציונאלית:

למעשה, כל שילוב בו-זמני של קולות יוצר הרמוניה. אם תקשיבו למוסיקות עולם שונות שיש בהן מספר כלים המנגנים בו זמנית, תוכלו לשמוע שישנו קשר מתואם בין הקולות. כנ"ל לגבי המוסיקה המערבית העתיקה שהדגש בה הוא על הקולות העצמאיים ופחות על השילוב ההרמוני ביניהם, ובכ"ז היא מתייחסת בעקביות להיבטים ההרמוניים של הקומפוזיציה (ליתר פירוט בעניין זה ראו תורת הקונטרפונקט). גם המוסיקה במאה ה-20 הביאה בכנפיה גישות הרמוניות משלה. למעשה, בכל פעם שיש שילוב של 3 ומעלה צלילים המופיעים בו זמנית - ולא משנה באיזו תרבות מוסיקלית או תקופה מוסיקלית או סגנון מוסיקלי מדובר - תמיד תהיה התייחסות כלשהי אל הקשר ההרמוני המתקיים ביניהם. אולם, מלבד תורת ההרמוניה הפונקציונאלית לא נוצרה עד היום תורת הרמוניה נוספת שמתארת באופן כה מדויק ומחייב את הקשר בין האקורדים כפי שההרמוניה הפונקציונאלית עושה זאת. יחד עם זאת, ישנן שתי תורות הרמוניות שנובעות מההרמוניה הפונקציונאלית והן בעלות קיום עצמאי יחסית: ההרמוניה המודאלית והרמוניית הג'אז.

ההרמוניה המודאלית קודמת להרמוניה הטונלית מבחינה כרונולוגית, ואף השפיעה על מלחינים רבים במאה ה-20. היא דומה במובנים רבים מאוד להרמוניה הפונקציונאלית ולכן אין צורך ללמוד אותה כנושא נפרד. כמורה אני תמיד מתייחסת אליה תוך כדי לימודי ההרמוניה הפונקציונאלית, ומידי פעם אני מתרגלת בה את תלמידיי בתור ריענון, כיף, ואנטיתזה מבחינות מסוימות להרמוניה הפונקציונאלית. הרמוניית הג'אז, לעומת זאת, היא הרמוניה מורכבת הרבה יותר, ואם רוצים לדעת אותה יש ללמוד אותה בנוסף להרמוניה הפונקציונאלית ובאופן נפרד ועצמאי מבחינה דידקטית. באופן כללי הרמוניית הג'אז נשענת על שני מקורות: ההרמוניה הפונקציונאלית וסולם הבלוז, והשילוב ביניהם הוא שיוצר את הייחודיות של שפת הג'אז. ישנם תלמידי ג'אז שמעדיפים ללמוד קודם כל את ההרמוניה הפונקציונאלית כבסיס ורק אח"כ ללמוד את הרמוניית הג'אז, ויש שמוותרים על לימודי ההרמוניה הפונקציונאלית ולומדים רק את הרמוניית הג'אז שמשלבת כאמור בין ההרמוניה הפונקציונאלית לבין טכניקות הרמוניות נוספות הייחודיות לשפת הג'אז. אני לא יודעת מה עדיף - אני ממש לא מומחית להרמוניית ג'אז - אבל אני כן יודעת שנתקלתי בלא מעט תלמידי ג'אז שמרגישים חוסר הבנה וחוסר שליטה בהרמוניה הפונקציונאלית, והדבר מפריע להם ומקשה עליהם הן בהבנה והן ביישום של הרמוניית הג'אז. אם אתם בעצמכם תלמידי ג'אז, כדאי שתתנו על כך את דעתכם ותבחרו באופן מודע עד כמה שניתן את העדפתכם שלכם. כמו כן, חשוב שתדעו שישנן תופעות הרמוניות רבות שמכנים אותן באופן שונה בג'אז ובהרמוניה הפונקציונאלית, אך מדובר למעשה באותן התופעות. לכן, אם למדתם כבר הרמוניה פונקציונאלית, דעו שהרבה מאוד מהידע של הרמוניית הג'אז כבר נמצא ברשותכם, ובחלק גדול מהמקרים כל שעליכם לעשות הוא רק "לתרגם" את המושגים שאתם כבר מכירים לשפה ההרמונית הג'אזית.

למה ללמוד הרמוניה פונקציונאלית?

  • ההרמוניה הפונקציונאלית היא השפה המרכזית לאירגון הצלילי במוסיקה המערבית. מבחינה כמותית, רוב המוסיקה שנוצרה עד היום מתבססת על ההרמוניה הפונקציונאלית. לפיכך, הבנת ההרמוניה הפונקציונאלית משמעה הבנת כל הסגנונות המוסיקליים המערביים - כולל את אלו שאינם פועלים עפ"י החוקיות הפונקציונאלית.
  • ההרמוניה הפונקציונאלית ו - קונטרפונקט פלסטרינה הן התורות המוסיקליות היחידות שמנוסחות כשפה בעלת חוקיות עקרונית ומובנית. כשאנחנו מבינים את עקרונותיה של ההרמוניה הפונקציונאלית, אנחנו יכולים להשליך עקרונות אלו על כל סגנון מוסיקלי באשר הוא.
  • ההרמוניה הפונקציונאלית שואפת לשמירה מקסימלית על האיזון שבין ההצללה (המימד האנכי) לבין המלודיה (המימד האופקי), ולימודי ההרמוניה מעניקים לנו כלים כיצד לעשות זאת.
  • ההרמוניה הפונקציונאלית משתמשת ביעילות מקסימלית במתחים הטבעיים שבין הצלילים, ומנצלת את המשאב הטבעי הזה עד תום על מנת לספר את הסיפור המוסיקלי. לפיכך, הבנת השיטות שבהן פועלת ההרמוניה הפונקציונאלית מאפשרת לנו להבין כיצד מספרים סיפור מוסיקלי, וליישם את השיטות הללו בעצמנו אם אנחנו מעוניינים בכך.
  • ההרמוניה הפונקציונאלית משקפת באופן מדויק את פילוסופיית החיים והזמן המערבית ואת ערכי המוסר המערביים. באמצעות לימוד ההרמוניה, אם כן, אנחנו לומדים להכיר לעומק את סביבתנו התרבותית והנפשית (בעניין זה אני מפנה אתכם שוב לאחד מצמד המאמרים שהזכרתי קודם לכן - הקונסוננט והדיסוננט: כשהשטן אינו קיים, שבו דנתי בהרחבה בערכי המוסר המערביים וכיצד הם באים לידי ביטוי במוסיקה ובתיאוריה המוסיקלית).

מה לומדים בהרמוניה?

לימודי ההרמוניה בכל סגנון באשר הוא יכללו תמיד את 3 ההיבטים הבאים: סוגי האקורדים, הקשר בין האקורדים, והובלת קולות.

סוגי האקורדים: לכל סגנון הרמוני יש את סוגי האקורדים האופייניים לו. למשל, בעוד שההרמוניה המודאלית מתבססת בעיקר על אקורדים משולשים, ההרמוניה הפונקציונאלית מתבססת על אקורדים משולשים עם שילוב מידי פעם של ספטאקורדים, ואילו הרמוניית הג'אז מתבססת בעיקר על אקורדים 7, 9, 11, 13. סוגי האקורדים הם שמעניקים לכל סגנון הרמוני את הצבע הייחודי שלו, ולכן היכרות עם סגנון הרמוני היא בראש ובראשונה היכרות עם סוגי האקורדים האופיינים לו.

הקשר בין האקורדים: נושא זה נקרא "מהלכים הרמוניים". כאן אנחנו לומדים אלו סוגי קשרים הם נכונים ואלו לא, אלו אפשרויות עומדות בפנינו וכיצד לבחור את האפשרויות הטובות ביותר מביניהן, אופיין של הדרגות השונות (=האקורדים של הסולם) ותפקידן ביחס לטוניקה, יחסים של מתח והרפיה ברמות שונות ביחס לטוניקה, שימוש נכון בהיפוכיו של האקורד, סוגי מהלכים מיוחדים (כמו למשל קדנצות, סקוונצות, וכו'), ועוד.

הובלת קולות ( באנגלית: Voice leading, או בקיצור הנפוץ: V.L): הובלת קולות היא ההיבט המלודי של ההרמוניה. מה ז"א? נניח שיש לנו אקורד שמנגן 3 צלילים, ואחריו עוד אקורד שמנגן 3 צלילים, ואחריו עוד אקורד שמנגן 3 צלילים. ונניח שיש לנו קול שמנגן רק צליל אחד מכל אקורד: צליל אחד מהאקורד הראשון, ואחריו צליל אחד מהאקורד השני, ואחריו צליל אחד מהאקורד השלישי. מה בעצם קיבלנו? קיבלנו קול שמנגן קו מלודי (מלודיה=צלילים בזה אחר זה), קו מלודי שנוצר כתוצאה מההרמוניה, כדרך אגב. מה אנחנו עושים עם הקווים המלודיים הללו? מתייחסים אליהם? מזניחים אותם? אנחנו יכולים לומר שהם לא חשובים, ושהעיקר הוא האופן שבו צלילי האקורד נשמעים ביחד. מצד שני, אנחנו יכולים ליצור מצב שבו גם ההיבט ההרמוני מטופל וגם ההיבט המלודי מטופל. אין סתירה הכרחית ביניהם. כך אנחנו יוצרים איזון: אנחנו משיגים גם צילצול יפה בו-זמני, וגם קווים מלודיים יפים של כל קול בנפרד. חשוב שתדעו שקשה מאוד ולעיתים אף בלתי אפשרי להשיג שלמות בשני ההיבטים גם יחד, אבל אם אנחנו לפחות מתייחסים אל ההיבט המלודי - אין ספק שנקבל תוצאה טובה יותר מאשר אם נזניח אותו מלכתחילה. לימודי הובלת הקולות הם לימודים לא קלים. יש הרבה חוקים שמגבילים אותנו, ותלמידים רבים חשים בגללם תחושת מחנק יצירתי, לכאורה הם נאלצים לעסוק במתמטיקה ולא במוסיקה. אני מעולם לא חשתי כך כתלמידה, וגם כמורה חשוב לי ללמד כך שהחוקים הללו ייתפסו בעיני תלמידיי כעקרונות וכחוקיוּת ולא כחוקים משמימים, חסרי שחר ומדכאי-יצירתיות. אם נתקלתם כבר בחוקים של הובלת קולות כמו "קווינטות ואוקטבות מקבילות אסורות", "אסור להכפיל צליל מוביל", ועוד כהנה וכהנה חוקים שהרגיזו אתכם, חשוב שתדעו שמאחורי כל אחד מהם ניצב עיקרון בעל משמעות עמוקה, ותמיד מדובר בעקרונות שמובילים ליצירת איזון ושלמות. הבנת העקרונות הללו מעניקה לנו כלים בעלי משמעות מכרעת ליכולת שלנו כמוסיקאים - הן כיוצרים והן כמבצעים.

בנוסף, כל מסלול של לימודי הרמוניה פונקציונאלית יכלול שני שלבים: דיאטוני וכרומטי. דיאטוני פירושו שאנחנו נמצאים אך ורק במסגרת הסולם, וכרומטי פירושו שאנחנו חורגים מהסולם ומשתמשים גם בצלילים שאינם שייכים לו. בשיטת הלימוד שלי אני מחלקת את הלימוד לשני שלבים - דיאטוני וכרומטי - כי מניסיוני ראיתי שבאופן כזה התלמידים מבינים טוב יותר את משמעותם של הדיאטוני והכרומטי, אבל לא בכל שיטות הלימוד הם מחולקים בצורה שרירותית שכזאת. יחד עם זאת, תמיד - ולא משנה באיזו שיטה לומדים - השלב הדיאטוני כולל את כל הטכניקות ההרמוניות החשובות ביותר והוא החלק הארוך יותר מבין שני החלקים. החלק הכרומטי הוא מורכב ומסובך יותר אך כל כולו נשען על הידע וההבנה של החלק הדיאטוני.

איך לומדים הרמוניה?

לימודי ההרמוניה מתבססים תמיד על ידע מוקדם. לפני שמתחילים ללמוד הרמוניה יש לשלוט היטב בכל הנושאים של תיאוריה אלמנטרית (ראו פרטים כאן, בתחילת הרשומה), לשלוט ברמה טובה בקריאת וכתיבת תווים, ולהכיר במידה סבירה את המקלדת.

כמו את כל הנושאים הנלמדים בתיאוריה, גם הרמוניה אנחנו לומדים בכל האמצעים העומדים לרשותנו: תירגול בכתב, בשמיעה ובנגינה. יחד עם זאת, הדגש בתירגול ההרמוניה מושם על התרגילים בכתב. רוב התרגילים בהרמוניה מופיעים כמנגינת סופרן או בס נתונה, והתלמידים צריכים לכתוב את שאר הקולות עפ"י חוקי ההרמוניה.

תהליך לימוד ההרמוניה שונה ממורה למורה. יש מורים שמלמדים הרמוניה בצמוד לספר אחד, יש שמלמדים עפ"י חתך של נושאים מתוך כמה ספרים, ויש שממציאים את שיטת הלימוד שלהם בעצמם. אני מלמדת עפ"י שיטת לימוד שפיתחתי וגיבשתי מתוך ההתנסות בעבודה עם תלמידיי, שיטה שהיא תמציתית ויעילה מאוד. בתום תהליך הלימוד עפ"י השיטה שלי אני תמיד ממליצה לתלמידיי להשלים ולהרחיב את הידע שלהם באמצעות ספר ללימוד הרמוניה (ראו להלן), כי השיטה שלי לא מספיקה לדעתי בכדי להבין ולהכיר את כל האפשרויות והדקויות של השפה. השילוב של שתי הדרכים הללו הוא שנותן לדעתי את התמונה המלאה למי שמעוניין לשלוט היטב ברזי השפה של ההרמוניה הפונקציונאלית.

מקורות ללימוד הרמוניה:

Harmony and Voice Leading / Aldwell & Schachter - הספר של אלדוול ושכטר הוא ספר ההרמוניה המומלץ ביותר מבין ספרי ההרמוניה הקיימים, ורוב המורים מלמדים איתו. זהו ספר מסודר מאוד שמסביר את תורת ההרמוניה בצורה מעמיקה וברורה כאחד.
 
ספר הכורלים של באך - ספר זה מכונה לעיתים בפי המוסיקאים "התנ"ך של ההרמוניה", ולא בכדי. הגאונות של באך התבטאה בין השאר באיזון המושלם שבין הרמוניה למלודיה, ובספר הכורלים ניתן לראות את האיזון הגאוני הזה וללמוד ממנו את כל מה שחשוב באמת בהרמוניה.

עד כאן המאמר. אני מקווה שנהניתם מקריאתו, ומאחלת לכם בהצלחה רבה בהמשך הדרך.

***

לקריאה נוספת:
השיעורים שלי
תיאוריה במוסיקה
מדריך לבחירת מסלול לימודים מוסיקלי
מה הקהל שמע? - על לימודי תיאוריה והכרת טבעם של החומרים המוסיקליים



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה