תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת, על אור עיניים, חבר או שניים, על מה שיש לי בעולם, על שיר קולח ולב סולח, שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת, על צחוק של ילד ושמי התכלת, על אדמה ובית חם, פינה לשבת, אשה אוהבת, שבזכותם אני קיים.
תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת, על יום של אושר, תמימות ויושר, על יום עצוב שנעלם, תשואות אלפיים וכפיים, שבזכותם אני קיים.
(תודה / מילים: עוזי חיטמן, לחן: עממי יווני, שירה: חיים משה)
ולכבוד ראש השנה, עם תחילתה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, מצאתי טקסטים ושירים שנותנים השראה ומרוממים את הנפש ומזכירים שטוב לראות את הטוב שבחיים, וטוב להגיד תודה, וטוב להודות על מה שיש וגם על מה שאין, כי באמת, בינינו, אין שום דבר מובן מאליו בעולם הזה, אפילו לא אוויר...
***
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך.
(תפילת מודה אני)
***
מודה אני / מאיר אריאל - מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי ועם קרוביי וידידיי ועם בני עמי ועם ארצי ועם כל העולם והאדם אשר בראת...
(הטקסט המלא כאן)
***
אלוהים נתן לך במתנה / איתן מסורי - אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול דבר נפלא, אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה...
(הטקסט המלא כאן)
***
"המִדבר ייתן לך הבנה של העולם. בעצם, כל דבר על פני כדור הארץ יעשה זאת. אינך צריך אפילו להבין את המִדבר: כל שעליך לעשות הוא להתבונן בגרגר חול פשוט, ותראה בו את כל נפלאות הבריאה".
(מתוך "האלכימאי" / פאולו קואלו)
***
הללויה / חלב ודבש - הללויה לעולם, הללויה ישירו כולם, במילה אחת בודדה הלב מלא בהמון תודה, והולם גם הוא - איזה עולם נפלא...
(הטקסט המלא כאן)
***
"הייתי נוהג לדאוג הרבה מאוד, אבל באחד מימי האביב של שנת 1934 הלכתי במורד רחוב דוארטי שבווב סיטי ואז ראיתי מראה שסילק כל דאגה מליבי. הכל התרחש במשך עשר שניות, אבל במשך עשר השניות האלה למדתי יותר לגבי הדרך שבה יש לחיות מאשר למדתי בעשר השנים קודם לכן. במשך שנתיים ניהלתי חנות בווב סיטי. לא זו בלבד שהפסדתי את כל חסכונותיי, אלא שאף הצטברו חובות שהייתי זקוק לשבע שנים כדי לפורעם. חנות המכולת שלי נסגרה בשבת הקודמת, ועתה הייתי בדרכי לבנק הסוחרים והכורים כדי ללוות כסף על מנת שאוכל לנסוע לקנזס סיטי ולחפש לעצמי עבודה. הלכתי כאילו אני אדם מוכה. איבדתי את כל יצר הלחימה שבי ואת כל האמונה שבי. ואז, לפתע, ראיתי בא במורד הרחוב גבר ללא רגליים. הוא היה ישוב על משטח עץ קטן הנע על גלגלים של גלגיליות החלקה. הוא התקדם לאורך הכביש באמצעות שני מוטות עץ שהחזיק בידיו. פגשתי אותו מיד לאחר שחצה את הכביש, והוא החל להרים את עצמו מהכביש אל המדרכה. בעודנו מטה את משטח העץ הקטן שלו, בזווית מסוימת, נפגשו עינינו. הוא קידם את פניי בחיוך רחב. 'בוקר טוב, אדוני. אכן זה בוקר טוב, הלא כן?', אמר במרץ. ניצבתי שם, הבטתי בו, ותפסתי רק באותו הרגע עד כמה אני עשיר. יש לי שתי רגליים. אני מסוגל ללכת. התביישתי ברחמים העצמיים שחשתי בלבי. אמרתי לעצמי כי אם הוא מסוגל להיות מאושר, במצב רוח טוב, ומלא ביטחון גם בלא רגליים - אין שום סיבה שלא אהיה כך גם אני, שרגליי שלמות ובריאות. יכולתי לחוש מיד כיצד ריאותיי מתמלאות באוויר צח. התכוונתי קודם לכן לבקש מהבנק רק 100 דולר, אבל עתה עלה בי אומץ הלב עד כדי לבקש 200 דולר! התכוונתי קודם לכן לומר כי ברצוני לנסוע לקנזס סיטי כדי לנסות למצוא עבודה, אבל עתה הודעתי, בביטחון מלא, כי ברצוני לנסוע לקנזס סיטי כדי למצוא עבודה. בסופו של דבר קיבלתי את ההלוואה, וקיבלתי את העבודה. עתה, מודבקות המילים הבאות על הראי בחדר האמבטיה שלי, ואני קורא אותן מדי בוקר, תוך כדי גילוח: הייתי בדיכאון כיוון שלא היו לי נעליים, עד שברחוב פגשתי אדם שאין לו רגליים".
(מתוך אל דאגה / דייל קארנגי)
***
New Attitude / Patti LaBelle - אני מרגישה טוב מכף רגל ועד ראש, יודעת לאן אני הולכת ומה אני רוצה לעשות, שיניתי את השקפת עולמי, יש לי גישה חדשה לחיים...
(הטקסט המלא כאן)
***
מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב; נצור לשונך מרע, ושפתך מדבר מרמה; סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו; (תהילים ל"ד, יג'-טו')
מי האיש החפץ חיים / סטיב רייך - תהילים, פרק 2 ("מי האיש החפץ חיים" הוא הפרק השני והוא מתחיל בדקה 11:30)
מי האיש החפץ חיים / חווה אלברשטיין
***
בכל בוקר כשאני פותחת את החלונות כדי לאוורר את הבית שלי, אני נזכרת בקטע מתוך ספר של ק. צטניק על אקציה שהיתה בגטו, והרבה הרבה יהודים הסתתרו במשך שלושה ימים תמימים בתוך חדר אחד קטן, סגור ואטום, כשהם רובם עומדים כי אין מקום לכולם לשבת, ואסור להם לפצות פה ולצפצף כי אחרת הנאצים ישמעו אותם וירצחו אותם. וכך הם עומדים, בשקט, באימה, ונחנקים באיטיות ובייסורים, כשרק מעטים מהם הצליחו בסופו של דבר לשרוד את התופת האיומה הזאת. ואני, שכ"כ אוהבת אוויר צח ונקי, נזכרת בזה בכל פעם מחדש ושואלת את עצמי איך הם היו מסוגלים לעמוד בגזירה כזאת, לנשום אוויר כ"כ משומש, כ"כ דחוס ואפל ומלוכלך? לא יודעת, באמת שלא. אבל בכל בוקר כשאני פותחת את החלונות כדי לאוורר את הבית שלי, אני מודה לאלוהים על זה שיש לי אוויר צח לנשום, כי בעיניי שום דבר לא מובן מאליו בעולם הזה, אפילו לא אוויר...
(טקסט מפרי עטי)
***
מאמר קצר ויפה ששואל שאלה פשוטה: למה אנחנו מתעקשים כל הזמן להתמקד בדברים רעים? וההסבר גם הוא פשוט: עפ"י המאמר, בתוך כל אחד מאיתנו יש "זאב לבן" ו"זאב שחור", ובכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור איזה מהם אנחנו מעדיפים להאכיל...
***
Thank you for being a friend / Andrew Gold - תודה על היותך חבר, הלכנו ביחד דרך ארוכה, ליבך כנה, אתה חבר נאמן ושומר סוד...
(הטקסט המלא כאן)
***
סיפורה המעניין של אשה שיש לה את כל ההצדקה שבעולם להגיד "אין לי". למה? כי אין לה ידיים. ולמרות זאת היא לא אומרת "אין לי" אלא בדיוק להיפך: היא אומרת "יש לי". ומה יש לה? רגליים. ועם שתי הרגליים שלה היא לא רק מתפקדת באופן שוטף, אלא אפילו עובדת כמסג'יסטית מקצועית ומיומנת ביותר. הייתם מאמינים? מסתבר שהתחושה של "אין לי" או "יש לי" היא סובייקטיבית לחלוטין...
ובאותו עניין, יש סיפור נוסף שהוא קצת מזעזע בעיניי אבל החלטתי בכ"ז להביא אותו כאן. מדובר בכתבה קצרה אודות אדם שעבר תאונת דרכים ונותר רק עם הפלג העליון של גופו. והאיש הזה סירב להתייאש. הוא עבר ניתוחים מאוד קשים ושיקם את עצמו כמיטב יכולתו, וכיום הוא מנהל חנות מכולת משלו ומרצה על שיקום מתאונות דרכים - ולעולם לא מתלונן. הייתם מאמינים? וכפי שנאמר בכתבה: "הסוד האמיתי שלו הוא שמחת החיים - שום דבר לא מדכא אותו". בכתבה יש תמונות שלו (אזהרה: התמונות מזעזעות למדי, לא מומלץ לבעלי לב חלש), ואתם מוזמנים לקרוא עליו כאן. מסתבר שאפשר להיות "חצי אדם", ובכ"ז להיות שמח ומאושר. לא יאומן כי יסופר...
***
"ורגש תוגה שאין לה ניחומים כבר עמד לרדת עליהן, אלא שנדמָה להן פתאום שמישהו משקיף ממרומי השמיים, מן הכְּחוֹל, מבין הכוכבים, והוא רואה כל מה שמתרחש באוּקְליֶיבוֹ, ועומד על המשמר. וכל כמה שרבָּה הרעה בעולם, בכל זאת חרישי הוא הלילה ונפלא ביופיו, בכל זאת יש אמת בעולמו של אלוהים ותהיה קיימת תמיד, חרישית ונפלאה אף היא, וכל החיים עלי אדמות אינם מצפים אלא לשעה שיוכלו להתמזג עם האמת, כשם שאור הירח מתמזג עם הלילה. ושתיהן, רגועות, מנוחמות, נלחצו זו אל זו ונרדמו".
(מתוך "בבִּקעה" / אנטון צ'כוב)
***
צור משלו אכלנו / חיים משה - צור משלו אכלנו, ברכו אמוני, שבענו והותרנו, כדבר ה'; הזן את עולמו, רוענו אבינו, אכלנו מלחמו ומיינו שתינו, על כן נודה לשמו ונהללו בפינו, אמרנו וענינו, אין קדוש כה';
(הטקסט המלא כאן)
***
"מה שגברים ונשים זקוקים לו הוא עידוד. כך יתחזקו כוחות העמידה שלהם ולא ייחלשו. במקום לפרוט על הפגמים של האדם, ספר לו על סגולותיו. נסה להטות אותו מנתיב הרגליו הרעים. תמוך בחלקים הטובים יותר של אישיותו, עצמיותו האמיתית, שיכולה להעז ולעשות ולהצליח!".
(מתוך "פוליאנה" / אלינור פורטר)
***
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו / אתר מורשת התפילה והפיוט של יהודי לוב (הקישור כולל את הטקסט המלא וכן הקלטה של הפיוט כפי שהוא מושר בסגנון של מורשת יהדות לוב) - הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, לעושה השמיים בתבונה כי לעולם חסדו...
***
פעם הייתי מסתובבת הרבה בחברת ה"אוּפִים": "אוף, כואבת לי הרגל!". היום אני מסתובבת הרבה בחברת ה"לפחוֹתִים": "לפחות לא כואבת לי גם הרגל השניה!". והכי אני אוהבת להסתובב בחברת ה"והעיקרים": "והעיקר שיש לי שתי רגליים בריאות שמתפקדות כמו שצריך! תודה לאל!". באמת תודה לאל...
(תודה / מילים: עוזי חיטמן, לחן: עממי יווני, שירה: חיים משה)
בתור מי שגדלה במציאות של חֶסֶר, היה לי קשה במשך הרבה שנים לומר תודה. החסר שגדלתי בו היה מאוד גדול והקיף את כל תחומי החיים - חסר רגשי, חסר חומרי, חסר אנרגטי, חסר, חסר, חסר. המילה "אין" הופיעה בבית שגדלתי בו עשרות פעמים ביום - אין, אין, אין - מעופפת סביבנו, עוטפת אותנו, חודרת מתחת לעור שלנו, מגרדת בנשמה שלנו, מכלה אותנו בתחושת מצוקה אינסופית, פסימית, דיכאונית, מרה. מאוד מרה. מאוד. ובתוך המציאות הזאת גדלתי, והיה קשה להאמין שאפשר גם אחרת, למצוא משהו טוב שאפשר לומר על החיים האלה, משהו טוב שאפשר להאמין בו ולרצות אותו, משהו טוב שראוי לחיות למענו. ובמציאות כזאת קשה מאוד להודות. להודות על, להודות ל-, תודות והודיות שקשה למצוא אותן בתוך הנפש. כמובן, תמיד ידעתי שהן קיימות ונמצאות שם בפנים, כי הרגשתי בקיומן, אבל היה לי קשה למצוא אותן. וחיפשתי אותן. גירדתי את פני השטח האפלים, חפרתי עמוק, האמנתי שיכול להיות גם אחרת - ובסופו של דבר מצאתי אותן, את מילות התודה וההודיה שכוסו בכ"כ הרבה שכבות של "אין". והיום אני חיה אותן, את המילים האלה. חיה אותן, אומרת אותן, שמחה איתן, חיה במציאות של "יש". יש, יש, יש. לא ששכחתי חלילה מה זה להתלונן, ממש לא. אחרי הכל - אני אנושית. ואני מתלוננת ומקטרת ומבטאת את המצוקה שלי, והחיים אף פעם לא פשוטים או קלים - לאף אחד. ותמיד חסר משהו, ויש הרבה דברים שאני רוצה ועדיין אין לי. ובכ"ז... אני מרגישה שיש צבע שונה לגמרי לחיים שיש בהם תודה. צבע של שמחה, של קבלה, צבע של לזכור את הפרופורציות בחיים. ואני מרגישה שחיים שאין בהם תודה הם בכלל לא חיים אלא סוג של הישרדות מלאת שליליות, סוג של דרך מאוד גרועה להעביר את הזמן. סתם להעביר את הזמן. ולמה לי סתם להעביר את הזמן כשיש לי כ"כ הרבה דברים לראות ולחיות בעולם הזה?
ולכבוד ראש השנה, עם תחילתה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, מצאתי טקסטים ושירים שנותנים השראה ומרוממים את הנפש ומזכירים שטוב לראות את הטוב שבחיים, וטוב להגיד תודה, וטוב להודות על מה שיש וגם על מה שאין, כי באמת, בינינו, אין שום דבר מובן מאליו בעולם הזה, אפילו לא אוויר...
***
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך.
(תפילת מודה אני)
***
מודה אני / מאיר אריאל - מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי ועם קרוביי וידידיי ועם בני עמי ועם ארצי ועם כל העולם והאדם אשר בראת...
(הטקסט המלא כאן)
***
אלוהים נתן לך במתנה / איתן מסורי - אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול דבר נפלא, אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה...
(הטקסט המלא כאן)
***
"המִדבר ייתן לך הבנה של העולם. בעצם, כל דבר על פני כדור הארץ יעשה זאת. אינך צריך אפילו להבין את המִדבר: כל שעליך לעשות הוא להתבונן בגרגר חול פשוט, ותראה בו את כל נפלאות הבריאה".
(מתוך "האלכימאי" / פאולו קואלו)
***
הללויה / חלב ודבש - הללויה לעולם, הללויה ישירו כולם, במילה אחת בודדה הלב מלא בהמון תודה, והולם גם הוא - איזה עולם נפלא...
(הטקסט המלא כאן)
***
"הייתי נוהג לדאוג הרבה מאוד, אבל באחד מימי האביב של שנת 1934 הלכתי במורד רחוב דוארטי שבווב סיטי ואז ראיתי מראה שסילק כל דאגה מליבי. הכל התרחש במשך עשר שניות, אבל במשך עשר השניות האלה למדתי יותר לגבי הדרך שבה יש לחיות מאשר למדתי בעשר השנים קודם לכן. במשך שנתיים ניהלתי חנות בווב סיטי. לא זו בלבד שהפסדתי את כל חסכונותיי, אלא שאף הצטברו חובות שהייתי זקוק לשבע שנים כדי לפורעם. חנות המכולת שלי נסגרה בשבת הקודמת, ועתה הייתי בדרכי לבנק הסוחרים והכורים כדי ללוות כסף על מנת שאוכל לנסוע לקנזס סיטי ולחפש לעצמי עבודה. הלכתי כאילו אני אדם מוכה. איבדתי את כל יצר הלחימה שבי ואת כל האמונה שבי. ואז, לפתע, ראיתי בא במורד הרחוב גבר ללא רגליים. הוא היה ישוב על משטח עץ קטן הנע על גלגלים של גלגיליות החלקה. הוא התקדם לאורך הכביש באמצעות שני מוטות עץ שהחזיק בידיו. פגשתי אותו מיד לאחר שחצה את הכביש, והוא החל להרים את עצמו מהכביש אל המדרכה. בעודנו מטה את משטח העץ הקטן שלו, בזווית מסוימת, נפגשו עינינו. הוא קידם את פניי בחיוך רחב. 'בוקר טוב, אדוני. אכן זה בוקר טוב, הלא כן?', אמר במרץ. ניצבתי שם, הבטתי בו, ותפסתי רק באותו הרגע עד כמה אני עשיר. יש לי שתי רגליים. אני מסוגל ללכת. התביישתי ברחמים העצמיים שחשתי בלבי. אמרתי לעצמי כי אם הוא מסוגל להיות מאושר, במצב רוח טוב, ומלא ביטחון גם בלא רגליים - אין שום סיבה שלא אהיה כך גם אני, שרגליי שלמות ובריאות. יכולתי לחוש מיד כיצד ריאותיי מתמלאות באוויר צח. התכוונתי קודם לכן לבקש מהבנק רק 100 דולר, אבל עתה עלה בי אומץ הלב עד כדי לבקש 200 דולר! התכוונתי קודם לכן לומר כי ברצוני לנסוע לקנזס סיטי כדי לנסות למצוא עבודה, אבל עתה הודעתי, בביטחון מלא, כי ברצוני לנסוע לקנזס סיטי כדי למצוא עבודה. בסופו של דבר קיבלתי את ההלוואה, וקיבלתי את העבודה. עתה, מודבקות המילים הבאות על הראי בחדר האמבטיה שלי, ואני קורא אותן מדי בוקר, תוך כדי גילוח: הייתי בדיכאון כיוון שלא היו לי נעליים, עד שברחוב פגשתי אדם שאין לו רגליים".
(מתוך אל דאגה / דייל קארנגי)
***
New Attitude / Patti LaBelle - אני מרגישה טוב מכף רגל ועד ראש, יודעת לאן אני הולכת ומה אני רוצה לעשות, שיניתי את השקפת עולמי, יש לי גישה חדשה לחיים...
(הטקסט המלא כאן)
***
מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב; נצור לשונך מרע, ושפתך מדבר מרמה; סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו; (תהילים ל"ד, יג'-טו')
מי האיש החפץ חיים / סטיב רייך - תהילים, פרק 2 ("מי האיש החפץ חיים" הוא הפרק השני והוא מתחיל בדקה 11:30)
מי האיש החפץ חיים / חווה אלברשטיין
***
בכל בוקר כשאני פותחת את החלונות כדי לאוורר את הבית שלי, אני נזכרת בקטע מתוך ספר של ק. צטניק על אקציה שהיתה בגטו, והרבה הרבה יהודים הסתתרו במשך שלושה ימים תמימים בתוך חדר אחד קטן, סגור ואטום, כשהם רובם עומדים כי אין מקום לכולם לשבת, ואסור להם לפצות פה ולצפצף כי אחרת הנאצים ישמעו אותם וירצחו אותם. וכך הם עומדים, בשקט, באימה, ונחנקים באיטיות ובייסורים, כשרק מעטים מהם הצליחו בסופו של דבר לשרוד את התופת האיומה הזאת. ואני, שכ"כ אוהבת אוויר צח ונקי, נזכרת בזה בכל פעם מחדש ושואלת את עצמי איך הם היו מסוגלים לעמוד בגזירה כזאת, לנשום אוויר כ"כ משומש, כ"כ דחוס ואפל ומלוכלך? לא יודעת, באמת שלא. אבל בכל בוקר כשאני פותחת את החלונות כדי לאוורר את הבית שלי, אני מודה לאלוהים על זה שיש לי אוויר צח לנשום, כי בעיניי שום דבר לא מובן מאליו בעולם הזה, אפילו לא אוויר...
(טקסט מפרי עטי)
***
מאמר קצר ויפה ששואל שאלה פשוטה: למה אנחנו מתעקשים כל הזמן להתמקד בדברים רעים? וההסבר גם הוא פשוט: עפ"י המאמר, בתוך כל אחד מאיתנו יש "זאב לבן" ו"זאב שחור", ובכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור איזה מהם אנחנו מעדיפים להאכיל...
***
Thank you for being a friend / Andrew Gold - תודה על היותך חבר, הלכנו ביחד דרך ארוכה, ליבך כנה, אתה חבר נאמן ושומר סוד...
(הטקסט המלא כאן)
***
סיפורה המעניין של אשה שיש לה את כל ההצדקה שבעולם להגיד "אין לי". למה? כי אין לה ידיים. ולמרות זאת היא לא אומרת "אין לי" אלא בדיוק להיפך: היא אומרת "יש לי". ומה יש לה? רגליים. ועם שתי הרגליים שלה היא לא רק מתפקדת באופן שוטף, אלא אפילו עובדת כמסג'יסטית מקצועית ומיומנת ביותר. הייתם מאמינים? מסתבר שהתחושה של "אין לי" או "יש לי" היא סובייקטיבית לחלוטין...
ובאותו עניין, יש סיפור נוסף שהוא קצת מזעזע בעיניי אבל החלטתי בכ"ז להביא אותו כאן. מדובר בכתבה קצרה אודות אדם שעבר תאונת דרכים ונותר רק עם הפלג העליון של גופו. והאיש הזה סירב להתייאש. הוא עבר ניתוחים מאוד קשים ושיקם את עצמו כמיטב יכולתו, וכיום הוא מנהל חנות מכולת משלו ומרצה על שיקום מתאונות דרכים - ולעולם לא מתלונן. הייתם מאמינים? וכפי שנאמר בכתבה: "הסוד האמיתי שלו הוא שמחת החיים - שום דבר לא מדכא אותו". בכתבה יש תמונות שלו (אזהרה: התמונות מזעזעות למדי, לא מומלץ לבעלי לב חלש), ואתם מוזמנים לקרוא עליו כאן. מסתבר שאפשר להיות "חצי אדם", ובכ"ז להיות שמח ומאושר. לא יאומן כי יסופר...
***
"ורגש תוגה שאין לה ניחומים כבר עמד לרדת עליהן, אלא שנדמָה להן פתאום שמישהו משקיף ממרומי השמיים, מן הכְּחוֹל, מבין הכוכבים, והוא רואה כל מה שמתרחש באוּקְליֶיבוֹ, ועומד על המשמר. וכל כמה שרבָּה הרעה בעולם, בכל זאת חרישי הוא הלילה ונפלא ביופיו, בכל זאת יש אמת בעולמו של אלוהים ותהיה קיימת תמיד, חרישית ונפלאה אף היא, וכל החיים עלי אדמות אינם מצפים אלא לשעה שיוכלו להתמזג עם האמת, כשם שאור הירח מתמזג עם הלילה. ושתיהן, רגועות, מנוחמות, נלחצו זו אל זו ונרדמו".
(מתוך "בבִּקעה" / אנטון צ'כוב)
***
צור משלו אכלנו / חיים משה - צור משלו אכלנו, ברכו אמוני, שבענו והותרנו, כדבר ה'; הזן את עולמו, רוענו אבינו, אכלנו מלחמו ומיינו שתינו, על כן נודה לשמו ונהללו בפינו, אמרנו וענינו, אין קדוש כה';
(הטקסט המלא כאן)
***
"מה שגברים ונשים זקוקים לו הוא עידוד. כך יתחזקו כוחות העמידה שלהם ולא ייחלשו. במקום לפרוט על הפגמים של האדם, ספר לו על סגולותיו. נסה להטות אותו מנתיב הרגליו הרעים. תמוך בחלקים הטובים יותר של אישיותו, עצמיותו האמיתית, שיכולה להעז ולעשות ולהצליח!".
(מתוך "פוליאנה" / אלינור פורטר)
***
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו / אתר מורשת התפילה והפיוט של יהודי לוב (הקישור כולל את הטקסט המלא וכן הקלטה של הפיוט כפי שהוא מושר בסגנון של מורשת יהדות לוב) - הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, לעושה השמיים בתבונה כי לעולם חסדו...
***
פעם הייתי מסתובבת הרבה בחברת ה"אוּפִים": "אוף, כואבת לי הרגל!". היום אני מסתובבת הרבה בחברת ה"לפחוֹתִים": "לפחות לא כואבת לי גם הרגל השניה!". והכי אני אוהבת להסתובב בחברת ה"והעיקרים": "והעיקר שיש לי שתי רגליים בריאות שמתפקדות כמו שצריך! תודה לאל!". באמת תודה לאל...
(טקסט מפרי עטי)
***
I got life / Hair - יש לי שיער, יש לי ראש, יש לי מוח, יש לי אוזניים, יש לי עיניים, יש לי אף, יש לי פה, יש לי שיניים, יש לי לשון, יש לי סנטר, יש לי צוואר, יש לי חזה, יש לי לב, יש לי נשמה, יש לי גב, יש לי ישבן, יש לי זרועות, יש לי ידיים, יש לי אצבעות, יש לי רגליים, יש לי כפות רגליים, יש לי בהונות, יש לי כבד, יש לי דם, יש לי אומץ, יש לי שרירים, יש לי חיים, יש לי חיים, יש לי חיים...
(הטקסט המלא כאן)
***
תראו אותי / מופע הארנבות של ד"ר קספר - תראו אותי, אני שמח סתם פתאום, תראו אותי, הכל נראה לי יפה היום...
(הטקסט המלא כאן)
***
פוסט קטנטן ומרגש על בחירה קטנה/גדולה שעשתה אשה אחת ביום אחד של שופינג. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו...
***
Thank you for the Music / ABBA - תודה על המוסיקה, על השיר והשירה, תודה על כל השמחה שהם מביאים לחיינו...
(הטקסט המלא כאן)
***
"אין מי שלא אוהב שהקב"ה עושה למענו ניסים. השאלה היא: האם אתה מבין שאתה עצמך הוא נס, שכל חייך הם ניסים, שהכל הוא נס? אם אתה חי במישור שבו הניסים הם חלק מחייך, אם האמון שלך באלוהים מגיע לדרגה של נס, אזי ניסים יפקדו אותך".
(מתוך "הגדת קרליבך" / רבי שלמה קרליבך)
***
The Miracle / Queen - כל טיפת גשם שמטפטפת במדבר סהרה אומרת הכל, כל יצירותיו של אלוהים - קטנות וגדולות - זהו נס, יש לנו כאן נס על פני האדמה, אמא טבע עושה הכל בשבילנו, הנפלאות של העולם ממשיכות וממשיכות, זהו נס, זהו נס, זהו נס...
(הטקסט המלא כאן)
***
עד כאן השירים והמנגינות והמילים היפות. מקווה שנהניתם...
אני מאחלת לכולנו שנה טובה, שנה שבה נודה על מה שיש לנו וגם על מה שאין לנו, שנה שבה נודה לאנשים ולחיים ולאלוהים על כל מה שהם מעניקים לנו ברוב טובם, שנה שבה נזכור שאין שום דבר בעולם הזה שהוא מובן מאליו, שנה שבה נראה את כל הטוב והחסד והיופי שיש בחיינו, שנה שבה נודה על, נודה ל-, שנה שבה נאמין בחיים ובעצמנו, ושנאמין שגם אם לפעמים קשה לנו - אפשר גם אחרת.
שנה טובה לכולם,
שנה תודה לכולם,
שנה של מוסיקה-נפש-יצירה לכולם,
מאחלת באהבה,
מרב
מרב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה