נפש ויצירה

אחד הנושאים המרכזיים שאני עוסקת בו כאן בבלוג הוא הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין הנפש ליצירה. כשאנו יוצרים אנו מבטאים את נפשנו. הנפש היא המקור להשראה, לרגשות, לחוויות, לחלומות, לתובנות, לרעיונות, לדמיון, ולכל מה שאנו מבטאים ביצירתנו.

במזרח הרחוק הקשר בין הנפש ליצירה הוא מובן מאליו. לא ניתן להיות אמן זן מבלי להכשיר תחילה את הכלי המרכזי של האמן - הנפש. כשהנפש איננה מזוככת, איננה מאורגנת ואיננה נטועה עמוק באדמתה, האמן צפוי לבעיות. וככל שהכישרון רב יותר, כך הבעיות תהיינה עמוקות יותר. זוהי הנחת היסוד של לימוד האמנות במזרח הרחוק, ומורי הזן פועלים על פיה. בצמוד להכשרה הטכנית-מקצועית-אמנותית הם מכשירים את הנפש עפ"י מתודה בעלת מסורת של אלפי שנים, מתודה שכל מטרתה היא הכשרת הנפש. לפיכך, אמן זן הוא אמן של שיווי משקל ואיזון נפשי.

התרבות המערבית מכחישה באופן מוחלט את הקשר הזה, ולכן אין שום התייחסות אל הנפש ככלי. במוסדות ללימוד אמנות מלמדים את המלאכה, את הטכניקות הקשורות למקצוע עצמו, את ה"איך". אף פעם אין עיסוק ב"מה". אין לתרבות שלנו שום מתודה מסודרת להכשרת וזיכוך הנפש. ולכן, למעשה, לאמנים המערביים אין עם מי לדבר על מצוקותיהם ובעיותיהם כאמנים.

ישנם אמנים שדרכם באמנות קשה מאד. ראיתי אינספור אמנים שכוחות פנימיים וחיצוניים חותרים תחת אמנותם ואינם מאפשרים להם לחיות בשלום עם ייעודם (ראו הרחבה בעניין זה במאמר מפרי עטי יסורי היצירה). אני אוהבת אמנים, ויודעת מניסיוני ומהיכרותי עימם שאמן שאיננו יכול לחיות את אמנותו חי חיים דיכאוניים ומרים עד מאוד.

גם אני עברתי קשיים נפשיים רבים כאמנית וכיוצרת. מנסיוני ומנסיונם של אחרים אני יודעת שאפשר להתגבר על מכשולים ומחסומים רבים, ואפשר לחיות חיי יצירה מלאים ופוריים. על מנת לעשות זאת יש ראשית להבין את המכשולים ואת הסיבות שגורמות לחייהם של אמנים להיות כל כך מורכבים.

נפש האמן:

הנפש האנושית בנויה כך שהיא מחולקת לשני חלקים: המודע והלא-מודע. עבור רוב האנשים שאינם אמנים, החלק הלא-מודע הוא חלק חבוי ונסתר שמנהל את חייהם מחוץ לטווח השגתם, ונדמה שרוב האנושות מסוגלת לחיות עם הפיצול הזה במידה מסוימת של השלמה. אולם עבור אמנים האפשרות הזאת אינה קיימת. אמן חייב להיות בקשר עם הלא-מודע שלו, בזה תלויה כל אמנותו. לפיכך, המאפיין המרכזי של נפש האמן הוא הפתיחות ההכרחית והגדולה הרבה יותר לתכנים בלתי-מודעים. תכנים אלו עלולים להפחיד, לזעזע, לשתק, לשמח עד טירוף, למלא אותנו אש ותשוקה, ובקיצור - להציף אותנו (יש הטובעים או לחילופין יוצאים מהים). עבור אמנים השאלה הנפשית היא שאלה קריטית, לא פחות מכך, משום שהם חיים באופן רציף את הלא-מודע שלהם, שהוא תמיד בלתי צפוי, מסעיר ומטלטל. היכולת לנווט את עצמנו ולחיות את חיי היצירה שלנו ביציבות ובשיווי משקל, מבלי לאבד את הקשר הבלתי-אמצעי אל הלא-מודע, היא יכולת מאוד נדירה שרק לעיתים רחוקות מגיעה באופן טבעי. רוב הזמן היא נרכשת לאחר עבודה רבה ושקדנית, תוך התמדה ואימונים רבים.

מיפוי הנפש:

תיאוריה היא כמו מפה, ובעזרת מפה טובה ומדויקת אנחנו יכולים לנווט היטב - גם בתחום הנפש. כאן בבלוג אני מציגה בפניכם תיאוריות נפשיות שונות שניתן להשתמש בהן כמפה, ושבאמצעותן הדיון בעניין הנפש והיצירה הופך למבוסס ומעשי. את כל התיאוריות שאני מציגה כאן למדתי בעצמי ע"י הבנה, התבוננות פנימית, ויישום על עצמי ועל סביבתי. תיאוריות אלו עזרו לי בעבר ועוזרות לי מאוד גם בהווה ומשום כך אני ממליצה עליהן בחום. כולן מעשיות וקלות להבנה, וחלקן כוללות גם תירגול. רוב התיאוריות הללו לא מתייחסות באופן ספציפי לנפש האמן או לתהליכי היצירה, אך אם קוראים אותן באופן יצירתי ופתוח ניתן לקשר הכל ליצירה.

כולי תקווה שהידע שאני מעבירה לכם כאן יוכל לשמש אתכם הן כאמנים והן בחיים בכלל.

***

לקריאה נוספת:
רשימת המאמרים בבלוג